מסע אל העבר

המנגינה מנגינת התפילה

נגינתם של יהודי בוכרה היא נגינת יהודי קדם, כלומר של יהודים שלא עזבו את ארץ המגורים שאליה הגיעו, ולא הושפעו מן החוץ, וגם לא הצטרפו אליהם יהודים ממרכזים אחרים שישפיעו על מנגינותיהם.

קטעי התפילה נקראים בפי כול בקול מונוטוני (להוציא תפילות שבת ומועדים). למרות שיהודי בוכרה התגוררו בדורות האחרונים בערים רבות של אסיה – התיכונה, הם שמרו על אחידות מנגינות התפילה שלהם, ובן עיר אחת יכול היה להשתלב ללא כל קושי בתפילתה של קהילת עיר אחרת.

בעוד שבמרכז אסיה שמרו על מנגינת התפילה המסורתית, הושפעה זו שבארץ במיוחד מן המנגינה הספרדית ירושלמית,דבר זה בא לידי ביטוי בייחוד בתפילות החגים. המנהג הספרדי הירושלמי השפיע מאוד על יהודי בוכרה בארץ, ובעקבותיו הם שינו רבים מן המנהגים שנהגו בהם באסיה התיכונה, המנגינה מועברת במסורת שבעל פה, על פי שמיעה.

 

השפעת מנגינת התפילה הספרדית ירושלמית על תפילת יהודי בוכרה ניכרת יותר בתפילת המועדים. בסעודות מצווה ובשמחות משפחתיות, כגון חתונה, ברית מילה ובר מצווה מרבים לשיר בליווי תזמורת. משלבים שירים בוכריים ושירי קודש וחול ממשוררי ספרד במנגינות ירושלמיות, כגון "יפה את יעלה", "שמח חתן וכלה", "כל שומר שבת" ו"יום ליום אודה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נגינת החול

מנגינות החול לקוחות כולן ממנגינות המוסלמים המקומיים ואף כלי הניגון – שמותם משלהם. רוב הכלים שבשימוש הם כלי מיתר, בהם: טמבור, ג'יז'ק, צ'נג- צ'ילטאר, ותוף הנקרא דוירה.

 

באסיה התיכונה התהווה ז'אנר מיוחד – ה"ששמאקם". מוזיקה זו מושכת אליה מאזינים רבים לא רק באסיה התיכונה והיא חוצה גבולות עמים.

ראוי לציין, כי יהודי בוכרה עלו על שכניהם בנגינה בכלים והם אף הרבו  לשיר במסיבותיהם ובשמחותיהם של הללו והופיעו כזמרים וכנגנים בחצרות האמירים. זכורים הזמרים ברוך קלחוט, יוסף גורגוב ולוי בבחנוב , הידוע בכינויו "לויצ'ה".

בראשית התקופה הסובייטית התפרסמו במיוחד האומנים היהודים האחים מיכאל, ישראל וגבריאל טולמסוב, מיכאל וגבריאל מולאקנדוב, גבריאל ונוריאל בנימינוב וברוך זירקייב.

 

בראשית התקופה הסובייטית התפרסמו במיוחד האומנים היהודים האחים מיכאל, ישראל וגבריאל טולמסוב, מיכאל וגבריאל מולאקנדוב, גבריאל ונוריאל בנימינוב וברוך זירקייב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסורת מרכז אסיה

 

בשנת 1500 כבשו האוזבקים התורכים את מרכז אסיה והפכו את סמרקנד לבירתם המפוארת.

מרכז אסיה, הכולל את אוזבקיסטן, טדזי'קיסטן, טורקמניסטן, אזרביג'אן ואפגניסטן, מורכב מפסיפס של עמים ושבטים וספוג במסורותיהם השונות.

המוזיקה של אזור זה בעיקרה מוזיקה עממית שקלטה את ה"מסורת  המוזיקלית הגדולה" של המזרח התיכון, ואף את שמות הכלים. אולם בהיותו אזור המעבר והחיבור בין המזרח למערב, וקרוב לסין, להודו ולאיראן, הוא ספג גם השפעות ממרכזי התרבות החשובים האלה – במוזיקה כמו בתחומים האחרים. סגנון המסורת המוזיקלית שהתפתח במרכז אסיה הוא אפוא פלורליסטי ואקלקטי.

 

השליטים בעריה המרכזיות והמשגשגות של מרכז אסיה הקיפו עצמם בסופרים, במשוררים, במוזיקאים ובשאר אנשי רוח ואמנות ובעידודם ובתמיכתם פרחו האמנויות.

כלי נגינה

רוב הכלים הם כלי מיתר:

 

עוד

(בערבית: "מקל עץ") הוא כלי פריטה לסולו בעל חמישה או שישה מיתרים כפולים עשויים משי, צוואר קצר וגוף דמוי חצי – אגס, ופורטים עליו במפרט, צלילו עשיר וחד קולי, ללא אקורדים, הוא נועד לאמנים ולבקיאים בתורת המוזיקה, עד היום מקפידים בוני העודים לעשותו מעץ מעולה ושוקדים על צורתו האמנותית בעיטורי תחריט ובגיווני שנהב על פני גוף התהודה שלו.

העוד הוא אבי כל הלאוטות ושמו בלשונות אירופה – "לעוד בספרדית, "לוט" בצרפתית ו"לאוטו" באיטלקית – התגלגל מן המילה הערבית בצורתה המיועדת: "אל – עוד".

 

 

 

 

 

 

 

צ'אנג או צ'ילטאר (מוכר גם בשם סנטור)

כלי בעל ארבעים ושנים מיתרים, עליהם פורטים בעזרת שני מקלות. לכלי צורת ארגז שטוח שאורכו 70 ס"מ רוחבו – 35 ס"מ וגובהו – 10ס"מ. לכלי יש בסך עשרים ושמונה קולות בגבהים שונים. מקורו מן העיר חיווה שבתורכיסטאן.

 

 

 

 

 

 

 

 

צ'אנג או צ'ילטאר (מוכר גם בשם סנטור)

כלי בעל ארבעים ושנים מיתרים, עליהם פורטים בעזרת שני מקלות. לכלי צורת ארגז שטוח שאורכו 70 ס"מ רוחבו – 35 ס"מ וגובהו – 10 ס"מ.

לכלי יש בסך עשרים ושמונה קולות בגבהים שונים. מקורו מן העיר חיווה שבתורכיסטאן.

 

 

 

 

 

 

 

 

רבאב

כינור בעל מיתר אחד הנפוץ בצורות שונות בכל הארצות האסלאם, הסוג השכיח הוא כלי קשת עממי בעל צוואר קצר וגוף תהודה עשוי מסגרת עץ מרובעת שעליה מתוח עור כבש מלפנים ומאחור, המיתר עשוי שער סוס ולקשת משמש ענף עץ טבעי בלתי מעובד כדוגמת קשת הצייד.

הרבאב, אחד מכלי הנגינה הקדומים ביותר, הוא אבי הכינור האירופי והגיטרה, הוא הובא לאירופה ממרוקו דרך ספרד עוד לפני המאה ה – 14, כיום מצוי בו, בדומה לצילו, כאשר הוא שעון על הירך.

 

 

 

 

 

 

 

 

טמבור

טנבור או טמבורה (מן המילה הפרסית "דומבה – ברה") כלי מטיפוס לאוטה הנפוץ גם בתורכיה ובצפון הודו, שם הוא קרוי טפרוה. 

צווארו ארוך, כמטר, ובטנו קטנה, עשויה מעץ תות. לטמבור שלושה מיתרים. מוצאו של הטמבור מבוכרה. משמש בעיקר את רוב הזמרים המנגנים לצלילי "השש-מאקום" (6 סולמות)

 

 

 

 

 

 

 

דוירה

תוף שקוטרו כחצי מטר. גובהו 8- 10 ס"מ. עשוי מעץ אגוז ומסביבו טבעות ברזל קטנות ועליו מתוח עור של תיש או של שור.

זהו הכלי המרכזי של יהודי בוכרה. בלא התוף אינם יכולים לרקוד. שאר הכלים הם כלי ליווי לתוף. יהודי בוכרה. נהגו לבנות את התוף בעצמם ולרבים יש תוף בביתם.

 

 

 

 

 

 

 

קימאנצ'ה

(כמאן, בפרסית: "קשת קטנה") כלי הקשת השני בחשיבותו בארצות ערב, הוא בעל גוף עגול וצוואר ארוך ולו שלושה עד ארבעה מיתרים, צלילו מופק על ידי חיכוך הקשת במיתרים – בכיוון אחד, הקימאנצ'ה, כמו הרבאב, הוא מבחינות רבות דוגמה לצורת במרכזו, הוא כוסה בעור דגים שקוף, הכיסוי בעור מתוח, שיאפשר להפיק צליל חזק מכלי קטן, הוא סימן ההיכר של כינורות המזרח.

בעבר ייצג הקימנאצ'ה את תרבות החצר המוסלמית וכיום הולך הכינור המערבי ודוחק את רגליו במוזיקה הערבית העירונית, במוזיקה העממית של הנוודים משמש כלי זה כיום לליווי שירים ולריקוד, אך גם למוזיקה אמנותית הכוללת אלתורים בקב חופשי.

 

 

 

 

 

 

 

 

נאי

(בפרסית: "קנה") החליל הנפוץ במזרח התיכון.

זהו חליל ארוך מאוד, עשוי מקנה חזרן (במבוק) ובעל שישה נקבים בחזית ונקב אחד מאחור.

הנקבים מאריכים ומקצרים את גלי האוויר בהתאם לצליל המבוקש, לנאי אין פיה – מחללים בו בלי מגע השפתיים – והוא קשה ביותר לנגינה, הנאי הוא כלי חיוני ביותר במוזיקה הערבית, הפרסית, בוכרית והתורכית – הן בהרכבים הן בידי סולן.

טאר

(מיתר) לאוטה ארוכת – צוואר בעלת שישה מיתרי מתכת שפורטים עליהם בעזרת מפרט מתכת, פני גוף התהודה, המעוצב בצורת הספרה שמונה, עור כבש. זהו הכלי החשוב ביותר בין כלי המיתר של המוזיקה האמנותית טדזי'קית בוכרית, הוא משמש לרוב לנגינת סולנים אבל גם לליווי זמרים.

האומן של כלי הנגינה שבתמונות -

מר בוריס טולמסוב

מימין: מנהל הפרויקט אדי מורדכייב, אומן ויוצר כלי הנגינה בוריס טולמסוב, מנכ"ל הקונגרס יהודה בלוי.

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר נבנה ע"י סטודיו גליבוב