הקהילה היום

הרב 

יוסף ממאן

 

 

מחיה תרבות רוחנית דתית ציונית של העדה הבוכרית ואחת הדמויות המרכזיות בתולדות העדה.

הקים תלמוד תורה שבו למדו עברית בעברית.

הביא ספרי קודש מודפסים וגרם לשינוי נוסח התפילה מנוסח של הרב סעדיה גאון (מגאוני בבל)

לנוסח הספרדים כפי שנדפס בסידורי ליוורנו.

חכם יוסף ממאן המערבי נולד ב-1741 במרוקו. לאחר שאביו נרצח הוא ברח והשתקע בצפת. בקיץ 1793 הגיע בשד"ר נודד למשהד שבפרס ומשם עבר לבוכרה. הוא מצא קהילה נידחת, שכללה כשלושת אלפים יהודים, שרויה בבורות ואינה מקיימת את מצוות הדת. הרב פנחס "הקטן", שהיה חתנו של הרב ממאן, ביקש ממנו להישאר ולעזור לעדה. ממאן הסכים בתנאי שיוקם תלמוד תורה ויביאו ספרים עבריים. בני הקהילה קיבלו את התנאי וממאן נשאר.

עד לבואו של ממאן היו יהודי בוכרה בטוחים שהם צאצאי עשרת השבטים והיה להם תלמוד תורה שבראשו עמד הרב זכריה בן מצליח, שהגיע מתימן. הם קיימו את המנהגים הייחודיים להם והתפללו בנוסח שלהם. בסוף המאה ה-18 הגיעו לאסיה התיכונה יהודים רבים מסוריה, מקווקז, מתורכיה ומתימן. צאצאיהם הם בני המשפחות שנמצאות בבוכרה כיום. כאשר הגיעו לבוכרה לא הכירו את מנהגי המקום ומנהגיהם היו דומים יותר לאלו של יוסף ממאן. כאשר ממאן הקים את תלמוד התורה שלו, מהגרים אלו שלחו את ילדיהם ללמוד אצלו, בעוד הבאים מתימן שלחו את בניהם ללמוד אצל הרב זכריה. ממאן קבע שיהודי בוכרה הם צאצאיהם של גולי ספרד ולכן הם צריכים להתפלל בנוסח ליבורנו, והביא משם ספרי קודש.היתה מחלוקת קשה בין הרב זכריה לרב ממאן. המחלוקת נבעה מכך ששני הרבנים באו ממקומות שונים והביאו איתם מנהגים שונים. היריבות והמתיחות בין השניים כמעט והביאה לידי פילוג בקהילה, אך לבסוף היהודים קיבלו את עמדת הרב ממאן וכעבור זמן נשכח נוסח התפילה הישן שלהם. בחלוף דור אחד תפסו תלמידים אלו את מקומה של ההנהגה החדשה. כך איבדה הקהילה את המסורת

.העתיקה שלה וקיבלה את מסורת ספרד כמו כל עדות המזרח

כיצד הצליח הרב ממאן לגבור על יריבו הרב זכריה?

על ידי הקמת תלמוד תורה משלו והכשרתם של מנהיגים רוחניים לקהילה מקרב תלמידיו, נישואי בתו מרים לתלמידו הרב פנחס "הקטן", שהיה בנו של ראש קהילה עשיר ומינויו לכלנתר שעסק בעניינים החומריים של הקהילה ומנוי תלמידו הרב פנחס "הגדול" לראש הקהילה אחריו וממשיך דרכו.

הקהילה היהודית עברה מהפכה כתוצאה מהגעתו של יוסף ממאן. הוא ראה בה קהילה מתבוללת (דבר שלא היה נכון) ולכן יסד דור של תלמידי חכמים מהם צמחה ההנהגה הרוחנית של הקהילה.

הרב שמעון חכם ביום חתונת בנו יחידו פינחס

הרב 

שמעון חכם

 

(1843 - 1910)

מתרגם, משורר ופרשן מקרא.

ממנהיגי העדה הבוכרית בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

ממייסדיה של שכונת הבוכרים.

נולד בעיר בוכרה ב-1843. בנו של אליהו שהיה שוחט וסופר סת"ם וכתב 52 ספרי תורה. האב אליהו זכה לכינוי "חכם" שהפך לשם המשפחה. בבוכרה פתח הרב שמעון חכם עם ר' שלמה מוסאיוף תלמוד תורה לילדים עניים ואף יצאו לאסוף כספים לשם כך.

בבוכרה התחתן עם אסתר שילדה לו שנים עשר ילדים, אך רק שניים נותרו בחיים: שרה ופנחס.  ב-1890 עלו ר' שמעון חכם, אשתו ובנו לירושלים מסיבות ציוניות והתישבו בעיר העתיקה, אך כעבור זמן קצר נאלץ לחזור לבוכרה לרגל עסקיו ושם ראה את נכדו שנולד לבתו שרה. באותו זמן נפטרה רעייתו ולאחר ימי האבל חזר לירושלים. כשמלאו לבנו פנחס 18 הוא בא בברית הנישואין, אך עשרה חודשים לאחר חופתו נפטר.

שני הספרים הראשונים שהרב חכם הוציא היו לעילוי נשמת רעייתו ובנו: ספר פרי עץ הדר שהוא סדר ט"ו בשבט וספר זכר צדיק ללימוד בבתי נפטרים.

לאחר שנשאר לבד הרב שמעון חכם הקדיש את כל זמנו לתרגום ספרים והוצאתם לאור. הרב שמעון חכם אחראי למעשה ליצירת השפה הספרותית של יהודי בוכרה והוא האישיות המרכזית שפעלה בתחום תרגום הספרים.  הרב חכם יצר למעשה את השפה התג'יכית-יהודית, בה מדברים יהודי בוכרה. מטרתו היתה לקרב את יהודי בוכרה לרעיון שיבת ציון ולהכיר להם את ספרי התנ"ך וההלכה היהודית. כמו כן דאג שיכירו את הספרות הפרסית העתיקה שנוצרה על ידי גדולי המשוררים היהודים בפרס ובמרכז אסיה והתבססה על התנ"ך, תלמוד ומדרשים.

הרב שמעון חכם הוציא לאור 44 כותרים ובהם:

.ספר שיר השירים -

.ספר פטירת משה רבנו -

.(ספר ליקוטי דינים (שישה חלקים -

.ספר פתרון חלומות ופרכוס איברים -

.(ספר מקרא מפורש של חמישה חומשי תורה (חמישה חלקים -

הרב חכם תירגם את הספרים כדי שיהודי בוכרה יוכלו לקרוא ולהבין את המקורות שלהם. התרגום של הרב חכם התבסס על השפה המדוברת, בניגוד לתרגומים אחרים שבהם שולבו השפה

.הפרסית הספרותית, שלא היתה מובנת ליהודים הבוכרים

מינהג היה בידי יהודי בוכרה שעלו לירושלים לכתוב ספר שיתאר את מסעם ובו הם מודים להשם יתברך על שהביאם בשלום למחוז חפצם. הרב חכם עזר לאנשים אלו להוציא את

.ספריהם לאור

עד לפטירת בנו עסק הרב שמעון חכם גם בפעילות ציבורית והיה אחד משבעת המייסדים של שכונת "רחובות", היא שכונת

.הבוכרים בירושלים

הרב שמעון חכם נפטר ב-1910 תוך כדי תרגום ספר ישעיהו

.לתג'יכית-יהודית ונטמן סמוך לרעייתו ולבנו בהר הזיתים

על ידי תרגום ספרי היסוד ביהדות לשפה מובנת ליהודי בוכרה הוא הצליח לקרב אותם למקורות וגם תרם לשיפור שפתם. כל

.ספריו הודפסו בירושלים וחלקם הודפסו מחדש

הרב פנחס 'הגדול' וצאצאיו

 

שושלת רביו

נולד בבוכרה ב-1788 לאביו חכם יצחק הכהן שהגיע מבגדד לצורך עבודתו כצובע חוטי משי ואורג בדים. פנחס למד בישיבה של רבי יוסף ממאן. בהיותו בן 34 נפטר הרב ממאן (1822) ועל פי צוואתו מונה הרב פנחס לרב של הקהילה. שמו "הגדול" ניתן לו לאחר יצא חי בדרך נס מזריקתו מהמינארט, כאשר סרב, יחד עם עוד תשעה מראשי הקהילה, להסגיר לאמיר את היהודים שעברו על הצו שאוסר מכירת משקאות אלכוהוליים למוסלמים.

הרב פנחס "הגדול" הנהיג את הקהילה מבחינה רוחנית. כרב ראשי עמד בראש הישיבה, בראש בית הדין ובראש מערכת השחיטה. סייעו לו קבוצת חכמים "שבעת טובי העיר" של הקהילה וכן הרב פנחס "הקטן", שנישא למרים, בתו של הרב ממאן, והיה כלאנתר, כלומר עסק בניהול העניינים החומריים של הקהילה. הרב פנחס "הגדול" והרב פנחס "הקטן" הלכו בדרכו של הרב יוסף ממאן ושמרו על מורשתו.

כאשר נאלצו יהודי משהד להתאסלם או למות (1839) בחרו להתאסלם למראית עין, אך רבים מהם ברחו וחלקם הגיעו לבוכרה. הרב פנחס "הגדול" השתדל למענם כאשר פנה לאמיר וביקש שיאפשר להם להיכנס לעיר ויעניק להם את חסותו. האמיר נענה לבקשה בשל הערכתו הרבה לרב פנחס "הגדול".

בימיו של הרב פנחס "הגדול" כראש הישיבה צמחו תלמידי חכמים רבים וביניהם דוד "מלמד" חפץ ותלמידו הרב יוסף כוג'הינוף.

הרב פנחס "הגדול" נפטר ב-1858. כאשר נפטר היה בנו יצחק חיים הכהן רבין בן 8 ולמד אצל הרב ראובן מלמד. הקהילה מינתה את הרב יוסף בן באבא לראש הישיבה עד שמלאו ליצחק חיים הכהן 18 ואז מינתה אותו לראש הישיבה ולאב בית הדין. בתקופתו מצב בתי המדרש היה בשפל המדרגה ולכל מלמד היו עשרות תלמידים. בישיבה של הרב יצחק חיים הכהן רמת הלימוד היתה סבירה. הרב יצחק חיים כיהן כשלושים שנים כרב הראשי של בוכרה והיה נערץ על ידי חברי הקהילה. בביתו התקיימה הישיבה המרכזית להכשרת רבנים, מורים ושוחטים.

בשנת 1872 נולד לרב יצחק חיים כהן ולרעייתו יוכבד, נכדתו

של הרב יוסף ממן, בנם חזקיה. חזקיה למד בישיבה של אביו

ואצל רבנים אחרים.

בהיותו בן 24 (1896) נפטר אביו, שבצוואתו קבע שבנו יתפוס

את מקומו.

אבל לא כל יהודי בוכרה הסכימו למינוי, בין השאר בגלל גילו

הצעיר. כך נוצרה המחלוקת לגבי מינוי רב הקהילה, שהדיה

הגיעו עד לרבנים בירושלים.

כל הזמן הזה חיתה הקהילה בלי רב. לבסוף החל הרב חזקיה

למלא את תפקיד אביו באופן לא רשמי ורק ב-1901 קיבל את

כתב ההסמכה. במהרה התגלה הרב חזקיה כבקיא בדינים

ושמו יצא לתהילה, במיוחד בדיני גיטין.

בביתו היה בית מדרש ובית דין. בית הדין היה מוסמך לדון רק

כאשר שני הצדדים היו יהודים, אך לא אם צד אחד היה מוסלמי.

במקרה זה עבר הדיון אל הקאדי (שופט מוסלמי).

הרב חזקיה כתב את הספר "מזכרת גיטין" ובדרשותיו עודד את

בני הקהילה לתמוך בישוב היהודי בירושלים. בשנים אלו כבר

החלה הקמת שכונת "רחובות" בירושלים בידי יהודים יוצאי בוכרה.

ב-1911 הגיע הרב חזקיה לביקור בארבע ערי הקודש בישראל

(ירושלים, חברון, צפת וטבריה).

לאחר המהפכה הקומוניסטית היה הרב הראשי ליהודי בוכרה, הרב

חזקיה הכהן רבין, הסמכות היחידה בבוכרה אשר בה הכירו השלטונות

הבריטים. הוא קבע לגבי מכירה ורכישה של נכסים, מימוש צוואות מנוי

אפוטרופוסים וכד'. כדי למנוע את הסחף במעמד היהדות בבוכרה

המשיך הרב חזקיה לדרוש בבתי כנסת, אירגן שעורי תורה ופסק

בענייני משפחה, וכל זאת תוך סיכון עצמו. ב-1925 ביקשו הקומוניסטים מהרב חזקיה להפסיק את פעילותו הדתית בטענה שהוא מסית נגד השלטונות. הרב סרב וכשחש שהסכנה אורבת לו ברח מבוכרה. לירושלים הגיע ב-1935 לאחר מסע תלאות של שלוש שנים וכאן התקבל בכבוד רב והחל לפעול למען הקהילה. הוא הקים ישיבה, משחטה לעופות, הצטרף לבית הדין הספרדי (בו פעל בעיקר בענין גיטין והתרת עגונות) ולמד בישיבת מקובלים. בשנת תש"ה נפטר בירושלים הרב חזקיה הכהן רבין, הרב האחרון של יהדות בוכרה באסיה התיכונה, אותה הנהיג ביד רמה ובמסירות אין קץ.

הרב חזקיה קייקוב

הרב 

מני בורוכוב

 

(1888 - 1977)

נולד בשנת 1988 בעיר שאחרישאבז, בשנות נערותו שהיו לפני המהפכה הקומוניסטית (1917) למד הוא תורה מפי רבנים ותלמידי חכמים גדולים. לאחר המהפכה בתקופה בה רבים מרבני העדה ברחו אל מחוץ למדינה, או שנאסרו והוגלו ע"י השלטון, היה הרב בורוכוב מגדולי רבני העדה והנהיג את בני עדתו בעיר בוכרה ובשאחרישאבז.

הרב חזקיה הכהן רבין 

 

(1872 - 1945)

הרב הראשי ואב בית הדין בבוכרה

הרב חזקיה רבין כיהן כרבה הראשי של בוכרה החל משנת 1896, בתפקיד זה ירש את מקום אביו רבי יצחק חיים רבין, ממשפחת אמו – יוכבד, היה נכדו של הרב יוסף מאמאן.

הוסמך לרבנות ע"י הראשון לציון, הרב יעקב שאול אלישר והרב חיים חזקיהו מדיני, בעל "השדי חמד". בשבתו על כיסא הרבנות והדיינות בבוכרה הגיעו מכל מחוזות בוכרה לסדר גיטין, ייבום וחליצה בבית דינו.

בשנת תרצ"ה – 1935, עלה לארץ ישראל וקבע את מגוריו בירושלים, ובשנת 1940 נתמנה כדיין בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים.

התפרסם בגין התעסקותו בגיוס כספים לקהילות הספרדיות בירושלים.

שימש במשך כארבעים שנה רב ראשי, דיין ומורה צדק בבוכרא ואגפיה. בית-הכנסת העתיק בבוכרה נקרא על שמו.

הרב

חזקיה

קאייקוב

 

(1903 - 1966)

הרב הראשי של סמרקנד

מצעירי התלמידים של הרב שלמה-לייב אליעזרוב, שהגיע מחברון לסמרקנד בשליחותם של אדמו"רי חב"ד. החל משנות המהפכה הקומוניסטית הראשונות ועד לפטירתו כיהן כרבה של הקהילה היהודית בסמרקנד וכרב בית-הכנסת "גומבאז".

נודע מאוד בפעילותו למען יהודי אירופה פליטי מלחמת העולם השנייה, שדאג ועורר את בני קהילתו לתמוך בהם ולהצילם ממוות מרעב ומחלות.

מלבד בני הקהילה הבוכרית שכיבדוהו, העריצהו וסרו למשמעתו, היה מקובל לכל העדות היהודיות שהתגוררו בסמרקנד: אשכנזים, קווקזים ואירנים, וכולם סרו למשמעתו ולפסיקותיו.

במהלך שנותיו נאסר ונחקר 3 פעמים, ובמאסרו השלישי (1950) נגזר עליו עונש מוות, שהומר במאסר עולם, גם לאחר חזרתו ממאסרו ועבודת הפרך שהוטלו עליו, המשיך להורות ולהנהיג את קהילת סמרקנד, עד ליום פטירתו.

הרב

אבנר לבייב

 

(1928 - 1991)

את חינוכו למסירות נפש, אהבה ומסירות לכל יהודי, רכש רבי אבנר אצל אביו, רבי זבולון לויוב זצ"ל, ואצל רבני העדה הבוכרית בסמרקנד אשר למדו את תורתם אצל תלמידי ושלוחי חב"ד לסמרקנד, תלמידיהם של הרבי הריי"צ - רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, ואביו הרבי הרש"ב.

עוד בהיותו אברך צעיר לימים למד רבי אבנר את מלאכת ברית-המילה, ובמסירות נפש וללא פחד מהשלטון הקומוניסטי, התעסק במלאכת ברית המילה וללא שום תמורה.

 

עם עלייתו לישראל המשיך בפעילותו הציבורית למען בני העדה הבוכרית, כאשר הוא מוותר על פרנסתו על מנת להשתתף באזכרות, בריתות ולכל אירוע בו הוזמן, בהם דיבר וחיזק את מוראל בני העדה ברוחניות ובגשמיות.

הרב יצחק אמינוב

 

(1944 - 2016)

נשיא איגוד הרבנים שע"י קונגרס יהודי בוכרה, וראש ישיבת 'הרמב"ם ובית יוסף'.

 

הרב יצחק אמינוב נולד לאביו אליהו מני אחיינו של הרב אברהם אמינוף, מייסד ורבה הראשי של שכונת הבוכרים בירושלים, כשהקים הרב חיים אגיוב ז"ל את ישיבת הרמב"ם ובית יוסף, נרתם הרב אמינוב ושימש לצדו בהנהלת והנהגת הישיבה, התמסר במשך עשרות שנים למען חינוכם התורני וקליטתם של בני העדה הבוכרית בישראל.

 

נודע כאיש חסד אשר חילק כספי צדקה בסכומי עתק. והיה מהיזמים הראשיים לשיפוץ חלקת העדה הבוכרית בהר הזיתים.

 

עם הקמת איגוד הרבנים של קונגרס יהודי בוכרה, כיהן כנשיא איגוד הרבנים, ונודע כמנהיג דגול, איש אמת, בפיקחותו ידע להנהיג את העדה מתוך סבלנות, כל ימיו התעסק בקירוב לבבות בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, האהיב את התורה על בני העדה הבוכרית כולה.