מסע אל העבר

יהודי בוכרה במלחמת העולם השנייה

קהילת יהדות אוזבקיסטן נחלקת לשתי קבוצות אתניות: קבוצה אחת של בני המקום הידועים בשמם "יהודים בוכרים" וקבוצה שניה הנקראת "יהודים אשכנזים" ומוצאם הוא מאירופה:  גרמניה, פולין והחלק האירופי של ברית המועצות. במהלך מלחמת העולם השנייה ברחו יהודים רבים מפני הכיבוש הגרמני והגיעו לאוזבקיסטן כפליטים. היהודים שהגיעו לאוזבקיסטן לא באו מרצונם.  הם טולטלו לשם על ידי זוועות המלחמה . רובם השאירו מאחוריהם לא רק את כל רכושם, כי אם גם את כל יקיריהם. הם נקלעו לאורח חיים זר להם בחברת עמים זרים: אוזבקים, טטארים, קזחים, וטורקמנים. הם נקלעו לעבודות שהיה להם קשה להסתגל אליהן: בקולחוזים, בתעשייה כבדה ובמכרות. אף כי שמעו על ההשמדה, היו שקיוו  למצוא עוד מישהו מבני משפחותיהם. בתום המלחמה. הפליטים ששרדו אותה חזרו בחלקם לפולין, לא מפני שברחו מברית המועצות, אלא כי התגעגעו לבני משפחתם, לעיירה , לבית

.העלמין בו טמונים בני משפחתם, לשכנים ולחברים

רוב יהודי אוזבקיסטן כיום הם יהודים אשכנזים ולא יהודים בוכרים.  חלק קטן מהם הגיע לאוזבקיסטן מאירופה עוד בתחילת המאה

ה-20, אולם רובם, כאמור, ברחו אליה בתקופת מלחמת העולם השניה מפני הכיבוש הגרמני. באותה העת אוזבקיסטן פתחה את שעריה ליהודים רבים והיתה להם למקלט. הם נקלטו ברובם בבתים של יהודים בוכרים, שניסו לעזור לעקורים ככל יכולתם בתקופת

.המלחמה

במלחמת העולם השנייה נמלטו לטשקנט אלפי יהודים

מאזורי הכיבוש הגרמני במערב רוסיה. גם חלק

מהקהילה היהודית במוסקבה ברח לטשקנט, ובתום

המלחמה הגיע מספרם שם לארבעים וחמישה אלף

נפש של יהודים אשכנזים, שיסדו לעצמם קהילה

נפרדת. עם קום מדינת ישראל החלו יהודים מטשקנט

לעלות ארצה והיו שהיגרו למערב. חסידי חב"ד, שהגיעו

לשם בשנות המלחמה עזרו לשמור על גחלת היהדות

 .חרף גזירות הקומוניסטים

 יהודים אלו תרמו רבות לכלכלת אוזבקיסטן בכך שהם

לימדו את האוכלוסייה המקומית את מקצועות העיסוק

  .שלהם כגון חייטות, אריגה, עיבוד עורות חקלאות ועוד

בנוסף למקצועות העיסוק אשר רכשו האוזבקים

 .המקומיים הם גם החלו לדבר בשפת היידיששפתם של

.יהודי האשכנז אלפים מהם נשארו באוזבקיסטן גם לאחר סוף המלחמה והקמת מדינת ישראל


מצבם של הפליטים אשר שוחררו ממקומות מאסרם וגלותם בחוסר כל, במצב גופני ירוד, מורעבים, נגועי מחלות, ולבושי בלואים, היה רע מאד. יותר מכל הם שאפו להיחלץ מתנאי האקלים האימתני בצפון ולהגיע לרפובליקות השוכנות בדרומה של ברית המועצות האסיינית בזכות אקלימן החם יחסית, ריחוקן מאזורי החזית וקרבתן לגבול. המסע דרומה היה מראשיתו רצוף קשיים

.שרק בריאים וחזקים יכלו לעמוד בהם. הפליטים נעזבו לנפשם הם צרו בהמוניהם על תחנות הרכבת ועל הרכבות שפניהן דרומה

 

לרפובליקות המרכז- אסייניות זרמו גם מאות אלפים פליטים סובייטיים מאזורי החזית, בתנאים לא משופרים מאלה שבהם נסעו הפליטים הפולנים. ההבדל היה רק בכך שהפליטים הסובייטיים ברובם, שלא כפולנים, יצאו מבתיהם ויכלו להצטייד במצרכי מזון ובמצרכים אחרים. בתחילת נובמבר 1941 התרכזו בדרום מאות אלפי פליטים. כמה עשרות אלפים מהם נשלחו לקולחוזים לעבודה, בעיקר בקטיף הכותנה וחפירת תעלות השקיה, שתמורתה הובטחה להם מנת מזון כלשהי. רוב הפליטים הושארו ללא מגורים,

.תעסוקה ואמצעי קיום

ככל שגבר החורף הואט במידה ניכרת זרם הפליטים דרומה. בתנאי החורף הרוסי העז לא יכלו עוד הפליטים היהודים מפולין לסכן

.את עצמם בלינה מחוץ לבניני תחנות הרכבת ולנסוע בקרונות לא מוסקים ולעתים על פלטפורמות פתוחות

נהירה המונית לדרום התחדשה שוב בקיץ 1942 כאשר נודע על אפשרויות הפינוי עם צבא אנדרס. פולנים ויהודים לרבבותיהם

.השתדלו להגיע אל בסיסי הצבא הפולני, שחנה אז באוזבקיסטן, בתקוה שיצליחו להצטרף אל המפונים

בחודשים הראשונים לאחר השחרור, בזמן הנדידה הגדולה, הורע מצבם של פליטים רבים בהשוואה למצבם במחנות, שכן הם איבדו את קורת הגג ואת מנות המזון המזעריות שקיבלו שם. ברפובליקות האסייניות היו מעט מאוד מפעלי תעשייה כבדה שסיפקו ארוחות כלשהן בנוסף ללחם ופנימיות לעובדים. מטבע הדברים העדיפו מפעלים אלה עובדים מקומיים ופליטים סובייטיים. הפליטים היהודים נקלעו למעגל קסמים : כדי לקבל "כרטיס לחם" שעל פיו אפשר היה לקנות את מנת הלחם הקצובה במחיר הרשמי, שבלעדיה כלל לא היה אפשר להתקיים, היו חייבים להשתקע במקום כלשהו, לקבל רישיון מגורים ("פרופיסקה") ולהתקבל לעבודה, והדברים היו כרוכים ומותנים זה בזה. ללא הוכחה של אישור ממקום עבודה, לא ניתנה בדרך כלל רשות מגורים. אמנם נפתחו מסעדות מיוחדות

.לפליטים, שבהן יכלו לקבל לפי תלושים מיוחדים קערת מרק דליל אחת ליום, אך זה לא פתר את המצוקה

בקרב הפליטים התפשטו מגפות של טיפוס הבטן, טיפוס הבהרות ודיזנטריה אשר הפילו חללים רבים בנוסף לאלה שנספו ברעב

.בתי חולים היו מלאים וסתומים ולא היה מי שיטפל באלפי החולים שנשארו בחוץ וגוועו ללא טיפול

 

בעיירה קאגאן הובאו לקבורה בחודש דצמבר בלבד כ- 280 ילדי פליטים יהודים. בבוכרה נרשמו כ- 3,000  יהודים פולניים שמתו ונקברו בבית העלמין היהודי. מקרי מוות רבים לא נרשמו . בעמק פרגאנה היה  בימי המלחמה מחנה עקורים גדול. בשולי המחנה קבורים למעלה מחמש מאות יהודים. בתי קברות כאלה פזורים בכל פינה שבה היו מחנות עקורים. לימים, על בית קברות אחד

.הקימו בית חולים ועל בית קברות אחר הקימו מפעל בירה

היהודים הבוכרים, בני המקום מימים קדומים, טיפחו את בתי הקברות שלהם. המצבות נושאות את תמונתם החקוקה של הנפטרים. ביום תשעה באב צמה כל הקהילה ובניה עולים לקברי האבות עם מטאטא זרדים, דלי וזר פרחים. הם מנקים את הקבר וסביבתו, מניחים  זר פרחים ובוכים. מי שיודע פסוק או שבר פסוק אומר תפילת אשכבה וקדיש. הם לא מתאבלים ביום זה רק על חורבן בית המקדש אלא בעיקר על חורבן משפחתם: אלפי צעירים בוכרים נהרגו כחיילים בצבא האדום, שבו לחמו בגבורה ונפלו בכל החזיתות – לנינגרד, סטלינגרד, אוקראינה, פולין, ואפילו בקרבות על ברלין. מי שחזר חי או נפל בשבי מצא את מותו במחנות סובייטיים אכזריים, לאחר שהואשם על-ידי סטלין שעצם היותו חי הוא הוכחה שלא נלחם כראוי. יהודים רבים אחרים נהרגו בשדות הקרב ומקום קבורתם לא נודע. בני המשפחה הציבו על קברי הוריהם מצבה ועליה חרטו לא רק את תמונות ההורים אלא גם את תמונתו

.של הבן החייל שיצא להילחם בשדות הקטל של אירופה והגיע עד לברלין ולא חזר ולא נודע מקום קבורתו

יום 9 במאי הוא יום הניצחון על הנאצים במדינות ברית המועצות לשעבר. אך היהודים הבוכרים מציינים אירוע טרגי זה, שבו אבד לקהילה דור שלם של בנים, ביום תשעה באב. בכל בית עלמין של יהודים בוכרים במרכז אסיה קיים אתר ובו שמות הנופלים בני הישוב. בעבר ניצב שם לפיד אש התמיד לבני העדה שיצאו ללחום באויב הנאצי ומקום קבורתם לא נודע. מספר הנופלים בקרב העדה הבוכרית מוערך בכ-10,000 נפש, שרבים מהם שרתו כקצינים (מדובר בקהילה קטנה שדור שלם של בניה ובנותיה לא הקימו בית ומשפחה). רבים מהם זכו לאותות כבוד של גיבורים, כמו המיור מיכאל אבדורחמנוב. סיפורי הגבורה האלה עדיין לא נתפרסמו. רק קומץ קטן של משוגעים לדבר, בוכרים שחזרו משדות הקטל, מנסים לעת זיקנתם לשחזר את סיפורי הגבורה המדהימים ואת שמות הנופלים. הצלחתם מועטה. בוריס יצחקוב, שחי בדושנבה, הקדיש עשרות שנים לאיסוף סיפורי גבורה שאותם סיפר בטג'יקית בספרו 'דאלירון', שיצא ב-1991 בדושנבה. מה חבל, ש'יד ושם' אינה מקדישה די להנצחת הגבורה היהודית במסגרת הצבא האדום

.וצבאות אחרים בימי מלחמת העולם השניה

יהדות בוכרה, מהמפוארות שבקהילות ישראל, משוועת מזה עידן לחשיפה תיעודית שתספר את סיפורה ההירואי, שרוח ומעשה

.שלובים בו יחדיו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמרה גליבוב

תמרה גליבוב

רוטשילד גליבוב

רוטשילד גליבוב

חיילי הצבא האדום 

יהודים בוכרים בצבא באדום

 וטרנים של מלמחת העולם השניה בני העדה הבוכרית