מסע אל העבר

עליית יהודי בוכרה לארץ ישראל – עלייה ציונית שהקדימה את העלייה הראשונה

 

העלייה של יהודי בוכרה לארץ ישראל נבעה מקשר עמוק למסורת, שהביא את הרצון לעלות ולהתיישב בארץ.  עד פרוץ מלה"ע הראשונה התישבו בארץ כ-1,500 יהודים מבוכרה. הם הגיעו בארבעה שלבים:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(כיבוש אסיה התיכונה על ידי הרוסים) עלו

מעטים, בעיקר בודדים ועשירים, שביקשו

לקיים מצוות עליה לרגל למקומות הקדושים

ואחר כך שבו לביתם בבוכרה. המסע היה

ארוך, קשה ומסוכן ולא כל מי שיצא לדרך

גם סיים אותו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היתה עליה של משפחות שהתיישבו בעיקר בירושלים. ערב הקמת שכונת "רחובות" היא שכונת הבוכרים בירושלים, הגיעו שיירות גדולות של עולים ומספרם הגיע ל-500.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שהיו השנים הראשונות להקמת "רחובות" לא היתה עלייה גדולה, אבל היו רבים שביקרו כאן והיו ילדים שנשלחו ללמוד בירושלים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שכונת "רחובות" הפכה לשכונת פאר בירושלים וזרם העולים שרצו להתיישב בה גבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

העלייה המשמעותית הייתה, כאמור, בשנים 1871 – 1891. הסיבות לגידול בעלייה:

כיבוש אסיה התיכונה בידי הרוסים הביא לשיפור במצב הביטחון בדרכים, וסלילה של דרכים חדשות ושל מסילת הרכבת הביאו לקיצור זמן המסע לא"י. במקביל השיפור בדרכים גרם לכך שרבנים ושד"רים רבים באו לבוכרה מארבע ערי הקודש שבארץ ישראל והם חיזקו ביהודי בוכרה את אהבת הארץ ואת חשיבות העזרה הכלכלית למוסדות הדת והחינוך שבארץ.

ב-1881 הגיע הרב יעקב מאיר, השד"ר הראשון מירושלים (לימים רב ראשי בא"י), שנשאר בבוכרה במשך 18 שנים ויהודי המקום העריצו אותו (ילדים רבים בתקופה זו נקראו בשם יעקב) והושפעו ממנו, כאשר עודד אותם לבוא לירושלים.

הרב מאיר גם סייע להם רבות בהקמת שכונת "רחובות".

  • שיפור במצב הכלכלי של היהודים שרבים מהם החלו לעסוק במסחר ולהתעשר וכך יכלו לממן את המסע היקר.

  • היהודים הסוחרים יצאו מגבולות אסיה התיכונה ופגשו יהודים מאירופה וכך נחשפו לתנועת "חיבת ציון" שהגבירה את רצונם לעלות לירושלים. משאלת הלב של היהודים בבוכרה היתה להגיע לירושלים ולאו דוקא לארץ ישראל.

העליה הראשונה החלה ב-1881, אבל עשר שנים קודם לכן, בהיותו חבר באגודת

חובבי ציון, החליט דוד חפץ לממש את הרעיון הציוני. הוא מכר את רכושו בעיר

בוכרה, לקח את אשתו שרה ושלושת ילדיו: ישראל, יחיאל ועמנואל - ציון (יש

לשים לב לשמות הילדים) ויצא למסע של חצי שנה לארץ ישראל.

הוא הגיע לירושלים ב-1871 והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. עם בואו

לירושלים הזדרז דוד חפץ להקריב "קורבן תודה" על שזכה לעלות לארץ ישראל

ולהגיע למחוז חפצו בשלום. קורבן התודה היה ספר בשם "ברכת האילנות".

היה זה הספר הראשון שהדפיס יהודי בוכרי בירושלים.

בהקדמה לספר נכתב שהספר מודפס בירושלים ונשלח למכירה בבוכרה כדי

לממן את שהותו של המחבר בירושלים. בכך החל מינהג חדש של העולים מבוכרה.

כמו כן ציין חפץ בספרו, כי משפחתו היתה המשפחה הראשונה שעלתה לארץ

ישראל מבוכרה במטרה להשתקע כאן, ולכן בני העדה הבוכרית רואים במועד

זה (1871) את תחילת העלייה הציונית, שכאמור קדמה למה שנחשב עד כה

כ"עלייה הראשונה" שהחלה ב-1881.

הוכחה לכך שלא כל מי שיצא לארץ ישראל גם הגיע אליה היא המודעה שפירסם דוד חפץ בעיתון, בה ביקש פרטים לגבי שני צעירים שפגש בדרכו אך לא הגיעו לארץ ישראל.

דוד "מלמד" חפץ, היה מורה ידוע ונערץ בבוכרה, עד שהשם "מלמד" המעיד על מקצועו נוסף לו. לימים המשיך חפץ להוציא ספרי קודש נוספים, ביניהם "דברי דוד" ו"כבוד השבת". בשכונת הבוכרים בירושלים קרוי הרחוב הראשי בשם "רחובות הבוכרים", אבל התושבים ממשיכים לקרוא לו רח' דוד, על שם דוד חפץ, השם שניתן לרחוב עם הקמתו.

ישראל חפץ, בנו הבכור של דוד, היה איש עסקים ומראשי העדה הבוכרית בירושלים. הוא עסק בקניית קרקעות לשכונת "רחובות" והיה בין שבעת טובי העיר שהקימו ב-1890 את חברת "חובבי ציון", שיזמה ובנתה את שכונת רחובות. יחיאל חפץ, בנו השני של דוד, התפרנס ממכירת אתרוגים ולולבים ליהודי בוכרה.

 

 

האתר נבנה ע"י סטודיו גליבוב