הספריה

 

'רחמים'

העיתון הבוכרי הראשון

 

 

 

 

 

 

 

 

העיתון הראשון של יהודי בוכרה שיצא לאור בתאגי'כית-יהודית הוא 'רחמים', על שם מייסדו, התעשיין רחמים דוד באיוף (1930-1878).

העיתון החל להופיע לפני 105 שנה, בשנת תר"ע ( ב-4 במאי 1910) במרגילן – סקובלב, לאחר מכן פרגנה, ובשנת 1913 עברה המערכת לקוקנד. עורכו הראשון של העיתון היה רפאל גאליבוף (1885), והחל משנת 1912 המשיך את מלאכת העריכה ניסים טג'ר. הנהלת הדפוס והמערכת הייתה בניהולו של עזריה הכהן יוסופוף.

במשך ארבע שנות הופעתו יצאו לאור למעלה מארבע מאות גיליונות, באופן בלתי סדיר. הגיליונות הראשונים החזיקו דף אחד בלבד ואחר-כך העיתון יצא לאור בארבעה עמודים ואף יותר.

העיתון יצא לאור עד שנת 1914 ושימש שופרה של העילית המשכילית של יהודי בוכארה באסיה התיכונה, ובדבריו יש לא מעט מקבילות לנאמר בעיתוני המשכילים המוסלמים, כאשר המשכילים הללו ביקשו השכלה ברמה של ההשכלה הרוסית באותה עת, עם הקניית ידע במדעים מדויקים ובמדעי הרוח ולא רק בנושאים דתיים.

העיתון נדפס בבית דפוס ממשלתי והוצאתו לאור עוררה גל של התלהבות בקרב היהדות הבוכרית באסיה התיכונה.

למרות שהעיתון היה ברובו אינפורמטיבי הוא שימש גם במת ויכוחים ופורסמו בו דברי ביקורת על הנעשה בקהילה, וכן מאמרי דעות בנושאים שונים שהעסיקו את בני הקהילה באסיה התיכונה.

מבין הכותבים בעיתון בלטו שני משכילים מבני הקהילה, הראשון - ראובן בן שלום גבריאלוף שכינויו הספרותי בראשי תיבות, רש"ג היה מן העיר סמרקנד; והשני – ניסים חכמוף, שכינויו נ"ח, יליד בוכארה ותושב העיר קוקנד. שניהם היו קוראים ותיקים וקבועים של העיתונים העבריים והרוסיים.

עיתונות יהודית בוכרית בראשית השלטון הסובייטי

מבין הכותבים בעיתון בלטו שני משכילים מבני הקהילה, הראשון - ראובן בן שלום גבריאלוף שכינויו הספרותי בראשי תיבות, רש"ג היה מן העיר סמרקנד; והשני – ניסים חכמוף, שכינויו נ"ח, יליד בוכארה ותושב העיר קוקנד. שניהם היו קוראים ותיקים וקבועים של העיתונים העבריים והרוסיים.

לפני 90 שנה, בחודש נובמבר 1925 החל להופיע בסמרקנד עיתון יהודי-בוכארי בשם 'רושנאהי' – ('אור'), בעריכתו של אליהו מני פנחסוב ואחרים. פורסמו בו יצירותיהם הספרותיות של ראשוני היוצרים הבוכרים בתקופה הסובייטית, בהם מ"ח בצ'איב (מוחיב), גבריאל סמנדרוב, יהונתן כורייב, יעקב חיימוב ואחרים. מייסדו של העיתון הוא חיים כלנתרוב, בן למשפחה אמידה שאיבדה את נכסיה בעקבות המהפכה הבולשביקית. כלנתרוב יסד את העיתון כיוזמה פרטית במטרה להתפרנס ממנו.

בסתיו 1928 החל העיתון להופיע פעמיים בשבוע. באותה עת 1930-1967 שימש 'רושנאהי' כביטאון הרשמי של הלשכה המרכזית של יהודי בוכארה שהייתה מסונפת למחלקת המיעוטים שליד אגף התעמולה של הצֶקָה (המשטרה הפוליטית החשאית של השלטון הקומוניסטי לאחר המהפכה). מעל דפי העיתון הטיפו לעסוק בעבודה יצרנית. בשמונה באפריל 1930 הוסב שמו של העיתון ל'ביירַאקי מיחְנַת' שפירושו 'דגל העבודה' ואחר כך החל להופיע כיומון. בשנת 1937 שונה שמו של העיתון פעם נוספת ל'חאקיקאתי – תשכנת' ('חדשות מטשקנט').

במחצית הראשונה של שנת 1931 החל להופיע הירחון  הספרותי 'חייאתי מיחנאת' ('חיי עמל'), אשר שם לו למטרה לטפל במצבם החברתי, הכלכלי והתרבותי של יהודי בוכארה, כדי שיעסקו בחיי עמל ויצירה. היה זה על רקע הניסיון ליישב את יהודי בוכרה בקולחוזים. בנוסף להטפות לעסוק בחיי עבודה ויצירה הודפסו בירחון זה יצירותיהם של סופרים יהודים צעירים. בסך הכל העיתון יצא לאור שנתיים.

בשנות השלושים יצאו לאור עיתונים נוספים בעלי אוריינטציה קומוניסטית, מובן שעיתונים אלה שמשו שופר של המפלגה הקומוניסטית והיצירות והכתבות היו נתונות לפיקוח מתמיד וקפדני של אנשי המפלגה בכדי שהנאמר מעל דפי העיתון לא יסטה מן הקו הפוליטי של השלטון הבולשביקי. אלא אדרבה, יאדירו את השלטון והעומד בראשו סטלין. המשגיחים הרחיקו מן העיתון אנשים ש"סרחו", ובשנת 1937 הורחק מן העיתון המשורר מרדכי בצ'איב – 'מוחיב', שאף גורש אחר כך מאגודת הסופרים, ובשנת 1938 נאסר והוגלה לסיביר.

באותה שנה סגרו השלטונות הבולשביקים את העיתון. בתקופת הטיהורים של סטלין 1938-1936  נאסרו רבים מן האינטלקטואלים היהודים המקומיים והוגלו לסיביר.

בני הקהילה שעלו ארצה פרסמו ביטאונים שונים, ואזכירם להלן:

'התבונה'(עַקְלו פַהַם)

הופיע בתל-אביב החל משנת 1959, לפני כ-55 שנה, על ידי ניסים טג'ר. העלון הופיע ברציפות ובהתמדה עד לפטירתו של המחבר בראשית שנות ה-70. בסך הכל הופיעו למעלה מאלף וחמש מאות גיליונות. העלון יצא לאור בשכפול, הודפס במכונת הכתיבה של טג'ר והופץ בבתי הכנסת של יהודי בוכרה בדרום תל-אביב ובירושלים ובריכוזים הקטנים של בני הקהילה בפתח-תקווה, בחיפה ובעפולה. בשיאו החזיק שמונה עמודים.  העלון  הודפס באותיות עבריות בשפה התאג'יכית-יהודית ובעברית.

בעלון היו שלשה מדורים עיקריים:

  1. סקירה כללית על אירועים ועניינים שונים בתוך הקהילה הבוכרית בישראל.

  2. סקירה מדינית על אירועים בפוליטיקה הישראלית והבינלאומית.

  3. ברכות לאירועים שונים בקהילה הבוכרית, אירועי שמחה ואבל.

במסגרת מדור זה הובאו לעתים קרובות סקירות רחבות (כעמוד ויותר) על בני הקהילה שנפטרו. ממדור זה מומנו הוצאות ההדפסה של העלון. העלון עודד את בני הקהילה לשמור על קשר חי ורצוף בין  בני הקהילה שהיו מפוזרים  במקומות שונים,  וחיזק את הקשר בין המשפחות השונות, שגם כך רבות מהן היו קשורות בקשרי משפחה. התמונה העולה מן העלון שמדובר בקהילה קטנה המגובשת היטב סביב המשפחה המורחבת  ובתי הכנסת שלה.

'אחדות'

בשנת 1960 ביקר בארץ אליהו (אליושה) יששכרוף, עסקן ציבור ונדבן מיהודי בוכרה שהתגורר בניו יורק. (יששכרוף נולד ונקבר בירושלים 1890-1978) ). יששכרוף ביקש להביא לאיחוד בין האגודות והוועדים השונים של יהודי בוכרה שפעלו בארץ, בכדי לקדם את ענייני התרבות של הקהילה וגם להקים 'בית תרבות'  לקהילה בתל-אביב, שיהיו בו מוזיאון פולקלור  לקהילה, ספרייה ואולמי הרצאות.

יששכרוף יזם הוצאה לאור של כתב-עת דו-לשוני בשפה העברית ובתאג'יכית יהודית באותיות עבריות, בשם 'אחדות', עורכו היה מנחם אשל (אצ'ילדי). הגיליון הראשון הופיע בחודש אייר תשכ"א שנת 1961. העלון הופיע בכריכה צבעונית. נכתבו בו  מאמרים בנושאים מגוונים: כלכלה, מדע, תרבות, ציונות וסקירות על ההווי של יהודי בוכרה ותרבותם. אולם שאיפתו של יששכרוף לא הוגשמה. בסך הכל הופיעו ארבעה גיליונות של "אחדות" והפעולה כולה נפסקה.

'התחיה'

עם פטירתו של ניסים טג'ר, עורך ומו"ל 'התבונה' הופסקה הופעת העלון. הצורך בכתב עת ליהודי בוכרה עלה כבר בראשית פעולתה של עמותת 'ברית יוצאי בוכארה' שהוקמה בתל-אביב בשנת 1972. הצורך בעלון בשפת יהודי בוכרה גבר גם כתוצאה מעלייתם של יהודים בוכרים מערי בוכרה בראשית שנות השבעים. ואכן, בעלון קיבלו העולים מידע שיסייע להם בקליטתם בארץ, מהותם של חגי ישראל,  דיווח על מאורעות שונים מחיי היום יום במדינה ובקהילה.

גיליון ראשון של העלון, שנתמך בתחילה על ידי הסוכנות היהודית, הופיע ביום ה'  י"ב בניסן תשל"ד (04/1974). עורכיו היו יאשה קלנטרוב ומשיח מרזיוב. העלון נדפס בעברית ובתאג'יכית-יהודית באותיות עבריות. בסך הכל הופיעו 499 גיליונות, עד אשר חלה הפסקה בהופעת העלון בשנות השמונים, בעקבות הפסקת העלייה ממרכז אסיה.

העלייה ההמונית מהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר, ועלייתם ארצה של עשרות אלפי יהודים בוכרים, העלתה את הצורך, כבעבר, לפתוח לעולים צוהר לנעשה בחברה, במדינה ובתוככי הקהילה. בשנת 1993 חודשה הופעתם של גיליונות 'התחיה', ובמתכונת זו יצאו לאור 18 חוברות, אולם בשלהי שנת 1998 הפעולה הופסקה מחוסר תקציב.

כל גיליון החזיק 32 עמודים. בעלון הופיעו מאמרים על הנעשה בקהילה, תולדותיה ופעולות העמותה.

מחצית העלון נדפסה בעברית ומחציתו ברוסית. בניגוד לעבר, רבים מהעולים שעלו מאסיה התיכונה בשנים האחרונות, ובמיוחד הצעירים שבהם שלטו ברוסית ואינם יודעים את השפה התאג'יכית- יהודית.

'התקווה'

עלון בעריכתו של ד"ר יוסף גולקרוב שיצא לאור בעקבות עליית יהודי בוכרה בשנות השבעים, על ידי 'האיגוד העולמי של יהודי אסיה המרכזית'. בגב החוברת נדפסה תמונה של דגל ישראל וסמוך לו ההמנון הלאומי 'התקווה', על שמו נקרא כתב העת. בעלון מאמרים המספרים על חגי ישראל, על מנהגים שונים, סקירה על החיים הפנימיים של בני הקהילה הבוכרית ובמיוחד חיי העולים, סקירות על בני הקהילה החיים ואלו שנסתלקו לבית עולמם, זאת בדומה לגיליונות 'התבונה' של  ניסים טג'ר אך בצורה מסודרת יותר. העלון יצא לאור בעברית ובתאג'יכית יהודית באותיות עבריות ובאותיות קריליות. כיום אין עלון זה מופיע, וגם 'האיגוד העולמי של יהודי אסיה המרכזית' חדל מלהתקיים.

עיתונות וחוברות לעדה הבוכרית, בעקבות גל העלייה האחרון

בעקבות העלייה החדשה, הופיעו עלונים שבועיים וחוברות המיועדות לעולים בהם: 'הבית שלנו' שיצא לאור על ידי אגודת 'חזון אבנר', ואח"כ שמו שונה ל-'אור אבנר'.  עד חודש אדר תשנ"ט יצאו לאור למעלה מ-120 גיליונות.  זהו למעשה עלון לפרשת השבוע בין ששה עמודים המופיע בעברית וברוסית.

 'הלפיד', כתב עת שיצא לאור על ידי תנועת 'אל המעיין', יצאו לאור בסך הכל כ- 10 גיליונות.

'שלהבת', בהוצאת ישיבת 'שערי ציון', בני ברק. 

'רוֹז בְרוֹז' ('יום ליום'); יצא לאור על ידי תנועת ש"ס עבור העולים הבוכרים. העיתון החל להופיע בחודש אלול תשנ"ט (1999) ונדפס בשלוש שפות עברית, ברוסית, ובתאג'יכית יהודית באותיות קריליות. בסך הכל יצאו לאור ארבעה גיליונות.

'בוכרסקיה גזטה'

'בוכרסקיה גזטה'- 'העיתון הבוכארי.

החלק הרוסי יוצא לאור בהוצאה בלתי תלויה, בעריכתו של יאיר בן יהודה.

מחזיק כיום כ-28 עמודים.

עד עתה הופיעו 252 גיליונות. בחלק זה כתבות ומאמרים בנושאים שונים

מהווי חיי יהודי בוכרה בהווה ובעבר. החל מקיץ תשס"ד (2004) נוסף לו חלק

עברי, בתחילה שמונה עמודים ואחר כך תריסר, במימונה של עמותת 'ברית

יוצאי בוכארה'. עד עתה יצאו לאור בחלק העברי 133 גיליונות. המאמרים

עוסקים במורשת הקהילה לדורותיה, תוך הדגשת תרומת בני הקהילה

להקמת המדינה שבדרך.

ובמיוחד בנושאים העוסקים בקידומם החינוכי, התרבותי והכלכלי של בני

הקהילה.

'מנורה'

בעקבות העלייה ההמונית מהרפובליקות במרכז אסיה בשנות התשעים

הופיעו כמה עיתונים עבור העולים הבוכרים. רוב העיתונים יצאו לאור

ברוסית בלבד ומעטים מהם שילבו מספר עמודים בעברית ובתאג'יכית יהודית

באותיות עבריות וקירליות.

בין העיתונים החדשים (שהחלו להופיע בחודש מנחם אב תשנ"ט / אוגוסט

1999): 'מנורה'. בתחילה יצא לאור בהוצאת תנועת 'אור אבנר' ואחר-כך

בהוצאת 'קונגרס יהודי בוכרה העולמי', שבמסגרתו מופיע עד היום, יותר

מ-700 גיליונות המופצים  בקביעות מידי שבוע.  בעיתון מאמרים וסקירות על

אודות חיי הקהילה של יהודי בוכרה בארץ ובעולם בעבר ובהווה, ודמויות מנוף

הקהילה בעבר ובהווה, ובמיוחד בנושאים העוסקים בקידומם הרוחני, החינוכי,

כלכלי והתרבותי של העולים מאסיה התיכונה, ומדור לנושאים אקטואליים

וחדשות. העיתון צבעוני ומשולבות בו תמונות רבות.