מסע אל העבר

טקס ברית המילה

בטקס ברית המילה האופייני ליהודי בוכרה ממש כשם שהוא מודגש בקרב קהילות ישראל האחרות. נוכחותו של אליהו הנביא סימל מטה כסף מיוחד, המכונה "מטה אליהו" בקהילות מסוימות החליף המטה את כיסא אליהו, ובמקומות אחרים נוסף עליו.

הסנדק היה יושב על כסא אליהו הנביא ועל ברכיו התינוק הנימול, ואת המטה היו נותנים לילד קטן עד גיל 10 או לזקן מופלג, שיחזיק את המטה בצורה ישרה ויעמוד מול הסנדק.

טעם למנהג זה מובא בבן איש חי שיש להביא מטה לברית שבצידו האחד כתוב שם "שדי" ובצידו השני "הויה". 

טעם למנהג זה משום שבתורה כתוב חמש פעמים יעקוב עם וא"ו וחמש פעמים אליה בלי וא"ו. סיבת הדבר, שיעקב אבינו השביע בתקיעת כף את אליהו הנביא, שיבא ויבשר על גאולת בניו על אף מצבם הרוחני הירוד. כף יד יש בו חמש אצבעות הדומות לוא"ו, ולכן חמשה ואוי"ם של אליהו הנביא מופיעים אצל יעקב אבינו.

בעת הברית שמגיע אליהו הנביא לברית, אנו נוהגים להחזיק מטה בצורת וא"ו להזכירו על השבוע שנשבע ליעקב אבינו, שיבוא ויבשר על הגאולה.

פיוט מיוחד ששרים בקהילת יהודי בוכרה לפני הברית "ברוכים אתם קהל אמוני, וברוך הבא בשם ה'.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טקס בר מצווה

ההכנות לבר מצווה היו מתחילות כמה חודשיים לפני האירוע.

כבר ימים אחדים קודם לכן, היו באים אורחים וקרובי משפחה מערים אחרות והכול מתכוננים לאירוע.

בליל הבר מצווה מכינים טקס מיוחד – וכל האורחים היו מגיעים לפני השקיעה. היו מעמידים את חתן בר המצווה על גבי הכיסא במרכז האירוע אביו עומד מצד אחד ורבו מצד השני ומניחים לו את התפילין בשמחה. והיו מכבדים את קרובי המשפחה והאורחים שכל אחד יכרוך על זרוע הנער את התפילין. ואת התפילין של הראש היה מניח על ראשו רבו שלימדו תורה. חתן בר המצווה היה קורא את פרשת "קדש לי" וקריאת שמע" ואחר כך דורש דרשה.

היו מתפללים תפילת מנחה וחולצים את התפילין.

לפני הסעודה הורי חתן בר המצווה היו מלבישים לו "ג'ומה" מקטיפה ועליו רקומים קישוטים בחוטי זהב וכסף. היו חובשים לראשו כיפה עשויה קטיפה רקומה בחוטי זהב וכסף, ולרגליו מגפי עור, רקומות ומקושטות באבנים יפות, בתקווה ותפילה שיזכו להלבישו גם ביום חופתו. ואחר כך היו נותנים במתנה ג'ומה למורו ורבו שלימדו תורה ומלבישים לו כאות כבוד וערכה.

אחר טכס ההלבשה היו עורכים סעודה מפוארת, מלווה בשירה ובריקודים.

לפני המהפכה הבולשביקית עד שנת 1920, יהודי בוכרה ערכו את טכס בר המצווה ברוב פאר והדר, ובתקופה שלאחר הכיבוש הסובייטי – היו עושים את הנחת התפילין בהיחבא.

כיום בארץ ישראל נוהגים רבים לערוך את טכס הנחת התפילין ברחבת הכותל המערבי, ביום ב' או ה', לפני שבת בר המצווה,ובנוסף עורכים חגיגה מפוארת באולם שמחות. גם כיום יהודי בוכרה מקפידים על לבישת אותם המעילים המפוארים – "ג'ומה" – בטכס הבר מצווה.

 

 

 

 

 

 

 

 

טקסי חתונה: אירוסים ונישואים

במאה השמנה עשרה קשרי הנישואים נרקמו בין ההורים עוד כאשר המיועדים להינשא היו תינוקות בעריסותיהם, והחתונה התקיימה כשמלאו לנער 13 שנה ולנערה 12. בשנים שהובילו לכך התקיימו הכנת הנדוניה, ההיכרות ההדדית וגיבוש ההסכמים בין המשפחות.

"שירין כורי" / "קאנד חורי", כשמגיעים להסכם אחרי משא ומתן שנערך בין הורי החתן והורי הכלה בגישור השדכן, היו נפגשים בבית הכלה למסיבת "שירין כורי", אכילת דברי מתיקה, יום המשתה הרשמי. ובשעת הטקס ברכו האבות והאמהות את החתן והכלה ונותנים זה לזה חתיכות סוכר.

"קודא ביני", מסיבת היכרות של המחותנים, הטקס מתקיים בבית הורי הכלה, והוא מלווה במסירת מתנות מצד החתן לכלה.

"אלנגה", כאשר מגיעים הורי החתן ובני משפחתו, הורי הכלה היו מדליקים בפתח ביתם מדורה, הקרוי בשם "אלנגה". וכולם שרים ורוקדים בליווי הנגינה הבוכרית מסביב למדורה, ואחר כך נכנסים למסיבה.

"קאש צ'ינאן", טקס סידור גבות לכלה המיועדת, מתקיים כשלושה ימים לפני החתונה בבית הוריה כשכל נשות השכונה מגיעות לטקס זה.

"חינא בנדאן", קשירת החינה,  אשר בו קושטו אצבעות הכלה לשם ייפוי והגנה מפני מזיקים.

"חמאם בראן", הולכת הכלה בליווי האמהות לבית המרחץ לטהרה במקווה הקהילתי.

"רוזי קידוש", יום הנישואים עצמו. טקס הקידושין נערך בשעות אחר הצהריים, בין השמשות בנוכחות מניין בלבד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טקסי אבלות

 

במידת האפשר מוסר הגוסס לבני המשפחה את צוואתו – כיצד לחלק את רכושו ("ווסיאת") או הוראות אחרות. בני המשפחה מתאספים סביב למיטתו, נוטלים את ידיו, מבקשים ממנו סליחה ומחילה מנשקים את ידיו תוך דמעות ואומרים עמו וידוי וקריאת שמע.

 

 

האתר נבנה ע"י סטודיו גליבוב