מסע אל העבר

שכונת הבוכרים

 

שכונה בלב ירושלים, שנבנתה בשנת 1894 על ידי יהודי בוכרה. שכונת הבוכרים

שוכנת בחלקו הצפוני של מרכז ירושלים, וגובלת בשכונות בית ישראל ממזרח,

ארזי הבירה, שמואל הנביא, נווה צבי, מחניים, גוש 80 ותל ארזה בקשת

ממזרח-צפון למערב וכרם אברהם וגאולה מדרום.

 

היסטוריה

 

החל משנות ה-70 של המאה ה-19 ובמיוחד בשנות ה 1880-1890 עלו יהודי בוכרה

לירושלים. קשרם לירושלים התחזק במהלך המאה ה-19 הודות לפועלם של

השד"רים, הרב יוסף ממן והרב רפאל אוחנה מטבריה שהגיע לבוכרה בשנת 1881.

בשנת 1889, עם הקמת השכונות החדשות בירושלים אשר מחוץ לחומות והגעת מספר חברי הקהילה לכ-200 איש, התאגדו יהודי בוכרה בחברה ושמה "חברת ציון מקהילת-קודש בוכארה וסביבותיה". הם החליטו להקים שכונה לקהילה בעיר, אשר תיקרא "רחובות", בעקבות הפסוק מספר בראשית: "ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמרו כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". לשם בניית השכונה שלחו חברי הקהילה אגרת מיוחדת ליהודי בוכרה ובה ביקשו את תרומתם על מנת ש"שם קהילתנו יגדל ויתנוסס תוך עיר קדשנו ותפארתנו".

 

רבה הראשון של השכונה היה הרב אברהם אמינוף. בשנת 1939 התמנה לראב"ד ולרבה הראשי השני של השכונה הרב משה יצחקוף הכהן.

 

בשנת 1891 נקנו כ-65 דונמים ממערב לשכונת בית ישראל, במקום שהיה מבודד יחסית מציר ההתפתחות של העיר לאורך רחוב יפו. הבנייה החלה כעבור 3 שנים, עם בנייתו של בית הכנסת מוסיוף. על רקע הבנייה היהודית הפשוטה בירושלים של אותה תקופה, נחשבה שכונת הבוכרים לשכונה היהודית המפוארת ביותר בעיר. כוונתם של מייסדיה (ביניהם רבי שלמה מוסיוף) הייתה להקים עיר במתכונת אירופית, ואכן רחובותיה הרחבים של השכונה נבנו בצורת שתי וערב, ולצידם הוקצה שטח לנטיעת עצים, מה שלא היה נפוץ בירושלים של אותה תקופה. השכונה נודעה בבתיה הגדולים וחצרותיהם רחבות הידיים. רבים מעשירי יהדות בוכרה קנו בתי-קיץ בשכונה, אליהם הגיעו בעיקר בתקופה שבין חג הפסח לחג השבועות.

 

בצפון השכונה נבנתה תת-שכונה לאנוסי משהד שנקראה "גבעת שאול", השכונה נבנתה על ידי משפחת שאולוף לזכר אבי המשפחה שאול גול.

 

בימינו

 

עם הזמן איבדה שכונת הבוכרים מזוהרה ונזנחה. בתיה היפים התיישנו, וחלקם אף נהרסו. כמו כן, התמעטה בה הקהילה הבוכרית, וכיום מאוכלסת השכונה בתושבים חרדים. לאחרונה הוחלט על הקמת ועד פעולה שיורכב מתושביה המקוריים של השכונה, מתושביה כיום ומהמועצה לשימור אתרים שיפעלו להשיב לשכונה את זוהרה מראשית המאה ה-20.

 

ארכיטקטורה

 

בשכונת הבוכרים מצויות מספר פנינות ארכיטקטוניות ובהן:


 

בית הכנסת מוסיוף

נבנה על ידי מנהיג הקהילה, שלמה מוסיוף והיה הבית הראשון שנבנה בשכונה.

בבית הכנסת ישנם עשרה חדרי תפילה, ומתקיימות בו תפילות ושיעורי תורה

לכל אורך היממה.

 

 

 

 

 

בית דוידוף

ביתו המפואר של יוסף דוידוף, שהיה ממנהיגי קהילת טשקנט.

בו שכנה הגימנסיה העברית בשנות ה-20.

 

 

 

 

 

 

בית משהיוף

בית זה, הגדול בשכונה (כ-5 דונם), נבנה על ידי שמחה משהיוף, נשיא קהילת יהודי העיר

טורקיסטן. במתחם זה התגוררו דמויות חשובות כיצחק ורחל ינאית בן צבי ועוד.

כיום שוכנת במבנה ישיבת קמניץ, ורק קירותיו החיצוניים של המבנה נשתמרו.

 

 

 

 

 

בית חאג' יחזקאל

ביתו של אחד מצאצאי אנוסי משהד שהתאסלמו, שבאחד מביקוריו בירושלים בדרכו למכה,

שב ליהדותו, שינה את שמו ליחזקאל במקום אסמאעיל, והקים את ביתו בשכונה.

 

 

 

 

 

 

בית הכנסת "בבא תמא"

בית הכנסת המרכזי בשכונה.

 

 

 

 

 

 

 

בית הכנסת "בביוף יששכרוף"

בית הכנסת בו התפללו ולמדו המכוונים (המקובלים) שהיו בשכונה בימי קדם.

כיום הוא ביתכנסת רגיל ומרכזי בשכונה.

 

 

 

 

 

 

בית יהודיוף-חפץ

נבנה בשנים 1890-1891 על ידי אלישע יהודיוף בקישוטים ארכיטקטוניים מדגם ברוק-איטלקי.

המבנה שימש כאכסניה לדמויות חשובות מהתקופה, ואף נבנה בו חדר למשיח, לכשיבוא.

 

 

 

 

 

 

בית שמחיוף

בית זה, נבנה על ידי הגביר מלה באי שמחיוף, אשר היה במשך כחמישים שנה נשיא קהילת

יהודי קוקנד ומעשירי וחשובי יהודי בוכרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר נבנה ע"י סטודיו גליבוב